<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר</h1>
<h2>דף לז:</h2>
אנא יי' הושיעה נא. אנא יי' הצליחה נא פסוק אחד הוא ומפסיקין אותו לשנים לפי שאין מנענעין הלולב כי אם בהושיעה נא, לפי שאנו והב"ה צריכים ישועה. וכן אומ' בירושלמי [סוכה פ"ד ה"ג] אני והוא צריכין להושיעה, וכן והושע יי' את אהלי (יעקב) [יהודה], והושע הוא עצמו נושע. וכן ולכה לישועתה לנו, לך (ודאה) [וראה]. אבל אין מנענעין בהצליחה נא' דשאלת צרכיו הוא כדכתיב בעזרא והצליח נא לעבדך, שהיה שואל הצלחה על בנין בית המקדש שהתחיל.
<h2>דף מו.</h2>
על הלולב מברך, על נטילת לולב. כמו לקיחה, דכתוב ולקחתם. ונטילה לשון חכמים היא, במקום לקיחה, כדאמרינן נוטל את לולבו. ועוד ע"ש שהוא מעלה ומוריד, וכתוב וינטלם וינשאם כל ימי עולם. לכך אומר לשון נטילה שהיא הרמה, וגם מדכתוב אשר הונף ואשר הורם דאמ' בקרבנות מעלה ומוריד מלשון הורם, וינטלם הוא כמו וירימם וכפל לשון הוא של וינשאם. הגאונים חולקים אם יברך כל פעם שהוא נוטלו אם יש שם הפסק כמו שמברכין בסוכה. ובירושלמי דברכות [פ"ג ה"ד] אמר ומברכין עליו כל שעה שהוא נוטלו.
על הסוכה מברך לישב בסוכה. על שם בסכות תשבו. ואפי' מיושב יכול לברך, והוי שפיר קודם לעשייתה, שהרי תשבו ר"ל תעכבו, שהרי מצות הסכה הוי מעומד כמו מיושב. ואין לומר שיברך קודם שיכנס בסכה מטעם קודם לעשייתן, וכי היכי שיכול ליכנס ולעמוד הכי נמי יכול לישב קודם הברכה, שכל זמן שלא שהה שם, או שהה שם ולא עשה עדיין מה שהוא רוצה לעשות כגון לישון או לאכול או לקרוא בתורה, הוי שפיר קודם לעשייתן ויכול לברך קודם שישהה ויתעכב (כי בסכת שישן וקודם שיאכל) שהישיבה שיושב שם אינה אלא הכנה על מה שרוצה לעשות שם. אבל אם נכנס שם לנוח בלבד בסוכה ולישיבה בלבד, מיד שישב חייב שיברך קודם שישהא ויתעכב, כי בסוכות תשבו ר"ל תתעכבו כדרך שעושה אדם בדירת ביתו שנכנס שם להתעכב ולשהות. או אם בדעתו לעמוד שם ולא לישב ולעשות שום דבר, כי אם העמידה, יברך לישב קודם שישהא בעמידתו ואינה ברכה לבטלה כשאומר לישב. ואין לו לומר לעמוד בסוכה כי אם לישב שהוא לשון הפסוק. ותחת צל סוכה נזכה [להא] דאמ' בבראשית רבה [ויק"ר כ"ה ב'] עתיד הקב"ה לעשות צל חופות לבעלי מצות אצל בני תורה.
אמרי בתנחומא [מקץ י'] אמ' הקב"ה כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים לגדל צמחים לתחיית הבריות כך תהא אתה זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי ולא תאמר אני בריוח מה אני מתפלל. אמר ר' אלעזר לא תהא בוסר בשעת הריוח. וזהו היערוך שועך ולא צר וכן בגמרא ליתן לו מעין ברכותיו כדכתיב. ברוך ה' יום יום יעמוס לנו האל ישועתינו ועזרתינו סלה.
<h2>דף מז.</h2>
וביום שביעי ליכא זמן דאמרי' בערבי פסחים וזהו הטעם לפי דכתוב חג שבעת ימים. וקשי קצת על מה דגרסי' בערבי פסחים ירושלמי [ה"ה] תניא אין אומרי' זמן אלא בשלשה רגלים בלבד, אמר ר' מונא מתניתין אמ' כן בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. פי' לאפוקי ר"ה ויה"כ. תני כל מקום שנאמ' בו מקרא קדש אומ' זמן. [פי'] אם כן אפי' בראש השנה ויה"כ אומ' זמן. זהו תימה שהרי כתוב מקרא קדש בשביעי של פסח, אם כן איכא זמן. ואי נמי קיימינן כתנא קמא דלא תלי זמן במקרא קדש, איך אומרי' בר"ה וביה"כ זמן. מכל מקום יש לומר דקיימינן כתנא בתרא דתלי זמן במקרא קדש ולא קשי משביעי של פסח דלא טרו ושקלי' עליה כיון דכתוב בפירו' חג שבעת ימים, ימים, מכלל שכל שבעת ימי הפסח אינו אלא חג אחד ואע"ג דכתוב מקרא קודש של פסח.
<h2>דף נא.</h2>
ושמחנו בתקונו, לא הזכירו הנביאים לשון תקון במקדש, אלא רמז מה שהיו עושין בשמחת בית השואבה והוא פרק החליל מוצאי יום טוב האחרון של חג היו יוצאין לעזרת נשים ומתקנים שם תקון גדול. ומפרש בגמרא מקום לנשים לבד ומקום לאנשים לבד משום צניעות. ודבר גדול הוא לנשים. ואמרינן במדרש תלים בירכתי ביתך כל אשה שהיא צנועה זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי מקרא ומשנה ומשא ומתן. מהם חכמים מהם נבונים מהם יודעין דבר בעתו ויש להם זרע קיים לעולם. ואפילו הראיה שהנשים רואות אותם כשהם ביחד ומדברים ביחד אפילו לא יעשו עברה, נאוף הוא לה, כדא' במדבר רבה אמרו רבותינו בזמן שהאשה מתיחדת עם בעלה והוא משמש עמה ולבה לאיש אחר, אין נאוף גדול מזה. וכשם שהצניעות גדול לאשה, כך גדול לאנשים. ולכך עשו להם מקום לבד שאפילו זנות שעושים עם השפחות ואפילו לא יולידו בן לע"ז מאבדין עליו העולם הבא. והכי אמרינן במדבר רבה גבי נזיר כל הנוהגים בשפחות בחזקת היתר בעולם הזה, סופן להתלות לעולם הבא. ומה שאומרים כאן ושמחנו בתקונו זהו רמז לעתיד יהיה שם עזרת נשים ועזרת אנשים. ומשום שבשמחת בית השואבה היו עושין כך אומ' ושמחנו. והשב ישראל לנויהם, ע"ש נוה הר ציון כלומר שהיו לבדם, וכשאומ' בתקונו רומז הנשים לבד.
